צ’או צ’או.

צ’או צ’או Chow Chow

שייך לקבוצת כלבי השפיץ קבוצה 5

תוחלת חיים ממוצעת: 15 שנים.

גובה ומשקל: זכר גובה 48-56 ס”מ, נקבה 46-51 ס”מ, משקל ממוצע לכלב בוגר 18-32 ק”ג.

רקע כללי

הצ’או צ’או הוא כלב פעיל, קומפקטי, בעל גוף קצר ומאוזן היטב. הוא בעל מראה של אריה, מתהלך בצורה גאה ומלאת הוד בעל שלד מהודק וזנב הנישא היטב מעל הגב. הצ’או צ’או חייב להיות מסוגל לנוע בצורה חופשית ועודף פרווה העלול לפגוע בפעילותו או לגרום לו למצוקה במזג אוויר חם.

לצ’או צ’או יש כמה מאפיינים ייחודיים: לשון כחולה-שחורה, פרוות דובון ורעמת אריה. הוא גזע שמקורו בסין, מהאזור הצפון והקריר של אותה מדינה, והוא פותח ככלב שיועד לכל מטרה המסוגל לצוד, למשוך עגלה או כלי רכב אחר ולשמור על הבית.

לצ’או צ’או יש רמת פעילות נמוכה והוא יכול לחיות באושר בכל בית, כולל דירה. טיול קצר או שניים מדי יום יספק את צרכי האימון שלו.

לעתים קרובות מדי מייחסים לצ’או צ’או מוניטין של כלב אגרסיבי כלפי אנשים, דבר שאינו נכון. סוציאליזציה מוקדמת ותכופה חיונית כדי לעזור להם לפתח את הביטחון וכושר האבחון שהם צריכים כדי להבחין בין איום לבין מצב רגיל שאיננו מהווה איום. זו בהחלט סיבה לקנות צ’או צ’או רק ממגדל מורשה של ההתאחדות הישראלית לכלבנות אשר דואג לגדל את הגורים בבית ואשר דואג לחשוף אותם בפני אנשים רבים, ילדים, צלילים וחוויות לפני שהם עוברים לבתיהם החדשים. צ’או צ’או שמגיע מרקע כזה והממשיך לעבור חשיפה נכונה מבחינה חברתית בביתו החדש עם ילדים גדולים שיתייחסו אליו בכבוד יכול בהחלט להיות כלב משפחתי מצוין.

הצ’או צ’או הוא כלב בגודל בינוני. ויש לו את מראה השפיץ האופייני,  לרבות ראש רחב ואוזניים משולשות קטנות, פרווה כפולה חלקה או מחוספסת בצבעים אדום, שחור, כחול, קינמון ושמנת, וזנב המכורבל בחוזקה על גבו. צ’או צ’או בכל צבע שאינו אדום או כזה המגיע בצבעים “נדירים” אחרים כמו לילך, כסף, שוקולד, לבן ושמפניה הם בהחלט לא לפי התקן.

כלב שנראה כמו צ’או צ’או אבל הוא בעל לשון בצבע ורוד (או בעיקר וורוד) אינו צ’או צ’או תקני אלא תערובת.

הצ’או צ’או ידוע באהבתו העצומה לבעליו ומשפחתו, ולכן מקומו הטבעי של הצ’או צ’או הוא בתוך הבית עם יתר בני המשפחה ולא בחצר כשהוא מבודד מהם.

ההיסטוריה של הצ’או צ’או

מוצאו של הצ’או צ’או בסין, שבה הוא שימש ככלב שמירה וגם לצייד. הצ’או צ’או מוכר בסין כבר למעלה מ-2,000 שנה וקשור בכלבי שפיץ מהטיפוס הצפוני, וכן מכיל מאפיינים של מסטיף. עקב מדיניות “הדלת הסגורה” של סין כלפי יתר העולם, הצ’או צ’או החל להופיע במדינות אחרות רק בסביבות 1800. הוא עשה את דרכו לאנגליה לקראת סוף המאה השמונה-עשרה ונכנס לתודעה רק בסביבות שנות העשרים של המאה העשרים, כאשר כמה כלבים הוצגו בקראפטס בשנת 1925.

הצ’או צ’או הוא אחד הגזעים הבודדים שניתן לטעון לגביו שהוא גזע מזן עתיק. מחקר משנת 2004 שנערך בגנום הכלבי קבע “טביעות אצבעות גנטיות” עבור 85 גזעים, מתוכם לגבי  14 נקבע כי הם חלק מקבוצה קדומה. הצ’או צ’או היה אחד מהם. ככל הנראה הוא צאצא של המסטיפים הטיבטיים הקדומים, והוא עצמו עשוי להיות אביהם של גזעי שפיץ כמו הקיסאונד, אלחאונד הנורווגי והפומרניאן.

מולדתו של צ’או היא סין. התיאורים שלו, בפרט בתקופת שושלת האן המציגה אותו ככלב ציד, יש לו יכולת ריח טובה והוא שימש לציד ציפורי משחק. בסין הוא היה כלב רב-תכליתי שביצע סוגים רבים ושונים של עבודות,  ולמרבה הצער גודל גם לצורך שימוש בפרוותו ואכילת בשרו.

למרות שמקורו ככל הנראה בצפון סין, הוא נמצא לרוב בדרום המדינה, במיוחד בנמל המסחר בקנטון. לעתים קרובות הכלבים היו חלק ממטען הספינה ובסופו של דבר החלו להיקרא “צ’או צ’או” על שם המילים הסיניות ששימשו כדי להצביע על אי-סדר של פריטים.

היבוא הראשון של כלבי צ’או צ’או לאנגליה היה בשנת 1880. הם תוארו כ”כלבי הבר של סין” והם הוצגו בגן החיות של לונדון כך שגם המלכה ויקטוריה חובבת הכלבים התעניינה בהם. משם, הם עשו את דרכם לארצות הברית, שם הוצגו בשנת 1890. ההתאחדות האמריקאית לכלבנות AKC הכירה בגזע בשנת 1903, ומועדון הצ’או צ’או של אמריקה הוקם בשנת 1906. הצ’או צ’או מדורג במקום ה -65 מבין הגזעים שנרשמו ב- AKC.

מאפיינים והתנהגות

בכלב הצ’או צ’או המרחק מהשכמה למרפק שווה למרחק מהמרפק לקרקע, הגולגולת שטוחה ורחבה, וסף המצח לא מודגש.

אפו של הצ’או צ’או גדול ורחב בכל המקרים, בצבע שחור (למעט בכלבים בצבע קרם ולבנבן, שבהם מותר אף בצבע בהיר יותר) ובכלבים בצבע כחול ובז’ האף בצבע הפרווה (אך שחור עדיף בכל המקרים). הזרבובית באורך בינוני, אותו רוחב מהעיניים ועד הקצה (הקצה אינו מחודד כמו אצל שועלים), החלק שמתחת לעיניים מלא.

הצ’או צ’או הוא בעל פה שכולו שחור, כולל החך והשפתיים, עם לשון בצבע כחול-שחור שהוא המצב האידיאלי. ואולם, יתכן מעט דילול בחניכיים של כלבים בצבע כחול או בז’ ויתכן דילול רב יותר בכלבים בצבע קרם ולבן. השיניים חזקות וישרות, הלסתות חזקות עם מנשך מספריים מושלם סדור ומלא, כלומר השיניים העליונות יושבות בחפיפה הדוקה מעל השיניים התחתונות וניצבות ללסתות.

העיניים של הצ’או צ’או הן כהות, בצורה אובאלית, בגודל בינוני ונקיות. צבע עיניים שתואם את צבע הפרווה מותר בכלבים בצבע כחול או בצבע בז’. העין צריכה להיות נקייה, חופשית מאנטרופיון, אך חשוב לציין שאין להוריד בציון רק בגלל הגודל.

האוזניים של הצ’או צ’או הן קטנות, עבות, מעוגלות במקצת בקצה, נישאות זקופות ובמרחק זו מזו אך נוטות היטב קדימה מעל העיניים ומעט זו כלפי זו, דבר המעניק את ההבעה הזועפת האופיינית לגזע. חשוב להדגיש כי ההבעה הזועפת לא צריכה לנבוע מעודף קפלי עור על הראש.

הצוואר של הצ’או צ’או חזק, מלא, לא קצר, יושב היטב על הכתפיים ומקושת במקצת. הוא בעל אורך שמאפשר נשיאה גאה של הראש מעל הקו העליון.

גופו של הצ’או צ’או מתאפיין בגב קצר, ישר וחזק, מותן חזקה, ובית חזה עמוק ורחב. הצלעות צריכות להיות מקושתות היטב, אך לא חביתיות. הזנב ממוקם גבוה ונישא היטב מעל הגב. הכתף הינה שרירית ומשופעת, המרפק באמצע הדרך בין השכמה לקרקע, האמה ישרה לחלוטין עם עצם טובה, והכפות הקדמיות הן קטנות, מעוגלות, כפות חתוליות, מה שמאפשר לצ’או צ’או לעמוד היטב על הבהונות.

המראה הכללי של אחורי הכלב מתאפיין בכך שבפרופיל כף הרגל נמצאת מתחת למפרק הירך, הירך מפותחת היטב, מפרק הברך בעל כיפוף קל בלבד, השוק מפותחת היטב.

הצ’או צ’או מתאפיין בתנועה של צעדים קצרים יחסית, הכפות האחוריות אינן מורמות גבוה, ונראה כאילו הן מרחפות מעל הקרקע ליצירת פעולה דמויית מטוטלת במבט מהצד. הצעד הייחודי הקצר מאפשר לצ’או צ’או לנוע בחופשיות, בצורה לא מגושמת, ועם סיבולת מצוינת. הרגליים הקדמיות והאחוריות נעות במקביל זו לזו וישר קדימה. הכלבים חייבים להיות מסוגלים לנוע היטב בחופשיות ובלי כל סימני מצוקה.

פרוותו של הצ’או צ’או צריכה להיות ארוכה. בפרווה ארוכה הפרווה החיצונית תהיה קשה, והפרווה התחתונה רכה וצמרירית, צפופה במיוחד סביב הצוואר ליצירת רעמה או צווארון ועם מכנסיים על החלק האחורי של הירכיים. בפרווה קצרה הפרווה תהיה צפופה, ישרה, זקופה, לא שטוחה, בעלת מרקם קטיפתי. חשוב לציין כי יש להוריד ציון על כל קיצור מלאכותי של הפרווה שמשנה את הקווים הטבעיים ואת ההבעה, למעט סידור כפות הרגליים.

פרוותו של הצ’או צ’או מגיעה במגוון של צבעים: צבע שחור, אדום, כחול, בז’, קרם או לבן על כל הגוף, לעתים קרובות עם גוונים אך לא בטלאים או כתמים (החלק התחתון של הזנב וגב הירכיים לעתים קרובות בצבע בהיר יותר).

הצ’או צ’או  הוא כלב שקט, שומר היטב. עצמאי, נאמן אך שומר על ריחוק. למרות המראה הדובי שלו, הצ’או צ’או אינו כלב המפגין חיבה יתרה. הוא עצמאי ומכובד, בדרך כלל נקשר לאדם יחיד. הצ’או צ’או יגן על בעליו ומשפחתו ובוודאי שתהיה לו חיבה לכל משפחתו, אך עיקר מסירותו תינתן לאותו אדם מיוחד. ילדים עשויים להתאכזב מחוסר העניין המוחלט של הצ’או להתרפק או להיות מחובקים.

הצ’או צ’או לא סומך על זרים ועלול להיות אגרסיבי כלפי כלבים שהוא לא מכיר. הוא מאוד טריטוריאלי, ופולשים או אנשים שהוא לא מכיר יתקבלו על ידי הצ’או צ’או בנהמה עמוקה ואולי בתגובה קצת יותר פיזית אם הם לא יבינו את הרמז.

הצ’או צ’או הוא כלב אינטליגנטי אך עקשנותו יכולה לפעמים להוות אתגר למאלף. הוא מגיב היטב לאימוני “קליקים” וטכניקות חיזוק חיוביות כמו משחק, שבחים ותגמולים לאוכל, אך הוא גם אוהב לעשות דברים בדרכו שלו. כדי להצליח, עליכם להיות סבלניים ומוכנים לנסות שיטות רבות ושונות כדי לראות מה עובד. מצא מאלף מנוסה שיש לו מגוון של שיטות אילוף והמכיר את כלבי השפיץ, כמו כן הקפד על אימונים קצרים ומהנים כדי שצ’או צ’או לא ישתעמם. אימונים הדרגתיים עובדים הכי טוב עם גזע זה.

התחל לאלף את הגור שלך כמה ימים לאחר הגעתו הביתה. זה אומר כבר בגיל שמונה שבועות. המתנה באילוף תגדיל את הסיכויים לקבל כלב עקשן וקשה לאילוף. התחילו את החשיפה לכלבים, חתולים, ילדים, רעשים, סביבה חדשה ואנשים זרים לאחר מספר ימים בודדים בו הגור הגיע אליכם. עשו זאת תחילה בביתכם או החצר ביתכם עד שהגור ישלים את כל חיסוני החובה שלו, ורק אח”כ צאו והפגישו את הגור עם סביבה וכלבים חדשים.

בעיות ההתנהגות הנפוצות ביותר של הצ’או צ’או נוטות להיות הגנת יתר ותוקפנות כלפי כלבים אחרים. ניתן בהחלט למנוע את שתי הבעיות בעזרת סוציאליזציה והכשרה מוקדמת, וצריך לזכור שבעיות אלו לא נובעות מאופיו של הכלב אלא רק מטעויות בגידולו על ידי הבעלים.

ואולי הכי חשוב: שאל את עצמך מדוע אתה מעוניין דווקא בגזע הזה, שוחח עם מגדל מנוסה מבית  גידול של גזע הצ’או צ’או המפוקח על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות, תאר בפניו בדיוק מה אתה מחפש בכלב, ובקש סיוע בבחירת גור. מגדלים רואים את הגורים מדי יום ויכולים לתת המלצות מדויקות להפליא ברגע שהם מודעים לאורח החיים שלך ולאישיות שלך.

צ’או צ’או – בריאות

לצ’או צ’או יש כמה בעיות בריאות שיכולות להופיע, והן כוללות דיספלזיה של מפרק הירך והמרפק, לוקה פטרלית, תופעת בלוטת התריס האוטואימונית ובעיות עיניים כמו קטרקט, דיסטיציאסיס וגלאוקומה.

ואל לנו לשכוח את אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בעולם: ההשמנה. שמירה על הצ’או צ’או במשקל המתאים היא אחת הדרכים הקלות ביותר להגן על הבריאות הכללית שלו, ובכך  להבטיח כלב בריא לכל החיים.

צ’או צ’או  – טיפוח

לצ’או צ’או שני סוגים של פרווה: קצרה וארוכה (ראה לעיל). דרישות הטיפוח תלויות בסוג הפרווה. הצ’או צ’או בעל הפרווה הקצרה זקוק להברשה רק פעם בשבוע, ואילו הצ’או צ’או בעל פרווה ארוכה זקוק להברשה כל יומיים. שני הזנים מנשירים בכבדות פעמיים בשנה, ובמהלכם הפרווה תתחלף במלואה. לעתים רחוקות יש צורך באמבטיה, אם כי אמבטיה חמה ואחריה ייבוש יסודי מאוד יכולה לסייע בהסרת הפרווה.

כל השאר זה טיפול בסיסי. גזור את הציפורניים אצל ווטרינר לפי הצורך, בדרך כלל פעם בחודש. צחצחו את השיניים לעיתים קרובות לבריאות כללית טובה ונשימה רעננה. בדקו את האוזניים מדי שבוע אם יש לכלוך, אדמומיות או ריח רע שיכול להעיד על זיהום. אם האוזניים נראות מלוכלכות, יש לנגב אותן במגבון כותנה הטבול בנוזל אוזניים עדין שהומלץ על ידי הווטרינר.

התוכן באדיבות מר יוסי חדד יו”ר מועדון השפיץ, ובעלים של בית הגידול “הר הדר”. 

המועדון הישראלי לכלבי שפיץ – ההתאחדות הישראלית לכלבנות

​לשאלות לגבי הגזע או ההמלטות הקרובות נא לפנות ל:

מקדמת הגזע הגב’ עדי בסון טלפון: 050-3344404

adiadibasson@gmail.com