שלטי.

שאלטי, כלב רועים שטלנדי  Shetland Sheepdog

שייך לקבוצה 1 – קבוצת כלבי הרועים, קטגוריית כלבי צאן

תוחלת חיים ממוצעת: 10-14 שנים

גובה ומשקל: גובה זכר בוגר 37 ס”מ גובה נקבה 35.5 ס”מ, 2.5 ס”מ חריגה מעלה או מטה מקובלים (אין תקן למשקל)

מידע כללי

השלטי הוא כלב פעיל וחביב שקצת גדול מכדי להיות קטן אבל קטן מספיק כדי להיות חמוד. העדינות, האתלטיות והאינטליגנציה החדה שלו הופכים אותו לכלב שחי כדי לרצות את בעליו ואוהב להשוויץ בכך.

למרות שנביחותיו עשויות להקשות על גידולו בסביבה של עיר רועשות, הוא בהחלט מתאים לאורח חיים פרברי וככל שבריאותו הכללית מאפשרת זאת, הוא בן זוג נפלא להליכה, ריצה או טיול של קילומטרים רבים. צפו לתשומת לב כשאתם יוצאים עם שלטי; החמידות שלו מושכת תמיד קהל והערות מחמיאות.

יחד עם הבורדר קולי, השאלטי הוא אחד הכלבים שמדורגים בצמרת ספורט הכלבים בקטגוריית הזריזות. הוא אוהב ללמוד טריקים הדורשים מידה של זריזות, כמו קפיצה מעל המוט או דרך חישוק. משחקים של “החזרה” (מה שמאפיין את געי הרטריבר) אינם בטבע של הגזע, אך ישנם כלבי שאלטי שהופכים לפריקים של משחק עם כדור טניס והם יכולים להיות עסוקים בהבאתם במשך שעות,  כל עוד לא זרקתם את הכדור למים.

אף על פי שהסימנים של  הקולי (“לאסי”) הם הנפוצים והפופולאריים ביותר, השאלטי מגיעים במגוון רחב עם דרגות שונות של צבע לבן, כולל כלבים עם פרוות בצבעים אפור-שחור מנומר (מרלס כחולים) או פרווה שחורה במלואה. לכלבי מרל כחולים עשויות להיות עיניים כחולות והם עלולים להיות חירשים באוזן אחת או בשתיהן.

פרוות השאלטי לפי התקן מותרת במספר צבעים: סייבל (ברור או מוצל, כל צבע מזהב חיוור ועד מהגוני עמוק, בצל שלה, עשיר בטון. סייבל זאב ואפור לא רצוי) טריקולור (שחור עז בגוף, עדיף סימני שיזוף עשירים) מרל כחול (כחול כסוף צלול, מתיז ומשויש בשחור. סימון שזוף עשיר מועדף אך היעדרות לא פוסלת. שחור כבד עם סימונים, צפחה או גוון חלוד בחלק העליון של הפרווה בלתי רצויה; ההשפעה הכללית חייבת להיות כחולה) שחור ולבן, ושחור וחום. סימנים לבנים עשויים להופיע (למעט שחור ושזוף) בצווארון ובחזה, ברגליים ובקצה הזנב. כל הסימונים הלבנים או חלקם עדיפים (למעט שחור ושזוף) אך היעדר סימונים אלה אינו פוסל. טלאי לבן על הגוף מאוד לא רצוי.

השאלטי אוהבים ילדים, אוהבים לשחק איתם, ומתקשרים היטב עם כל בני המשפחה. הם אינם כלב של בעלים אחד והם מגנים על כל בני המשפחה. הם בחירה מצוינת ככלב משפחה והם מסתדרים בד”כ עם חיות מחמד אחרות. שימו לב שהיותם שושלת לכלבי רועים עשויה לגרום להם לנגוס בעקבים, מה שעלול להפחיד ילדים מסוימים. השאלטי יכול לתפוס את התרנגולות של השכן, את ילדי השכונה וכלבים וחתולים אחרים כעדר שיש להגן עליו ולסדר אותו.

בהיותו גזע רועים, השאלטי הוא במקור כלב עבודה והוא זקוק ללא מעט פעילות גופנית. הליכה של 30-45 דקות או זמן משחק פעמיים ביום זו התחלה טובה. השאלטי  אינו הבחירה הטובה למי שגר בדירה, אלא אם כן יהיה מישהו בבית כדי למנוע ממנו לנבוח וכדי להפעיל אותו כדי לפרוק לו אנרגיה. כששאלטי יסיים את הפעילות היומית שלו, הוא הופך להיות כלב ביתי רגוע.

השאלטי שואף להיות עם אנשים ועם בני משפחתו הקרובה, ואם נשאיר אותו לבד למשך שעות ארוכות ללא פעילות כלשהי, הוא ישתעמם וימלא את הזמן הפנוי שלו נביחות, והרבה!

חשוב לרכוש גור ממגדל המגדל את הגורים בבית ומבטיח שהם ייחשפו למראות ולצלילים ביתיים רבים ומגוונים, כמו גם לאנשים, לפני שהם יוצאים לבתיהם החדשים.

ברגע שהווטרינר שלך נותן לך את האישור לכך, המשך לחשוף את השאלטי  שלך למשך חייו על ידי לקיחתו לשיעור אילוף עם גורים אחרים, ביקורים אצל חברים ושכנים וטיולים לחנויות ועסקים מקומיים. זו הדרך היחידה שהוא יכול ללמוד מה נחשב נורמלי ומה באמת מהווה איום.

לשאלטי רמת פעילות גבוהה, וזה ידרוש ממך להפעיל אותו ברמה גבוהה. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכל פעולה שהיא במשך היום: החל מלהיות בן זוגך להליכה ועד לפעילויות אימונים יומיומיות.

כמו כל כלב, גם גורי השאלטי הם לעסנים לא מבוטלים של חפצים בבית או בחצר, והם בהחלט יכולים לגרום נזק רב. ולכן חשוב לנתב את יצר הלעסנות לטובת עצם לעיסה ייעודית לגורים, וכמובן לחנך את הגור באמצעות מאלף ולדאוג שהגור יהיה עסוק בפעילות רבה ומתאימה לגילו כדי לפרוק לו אנרגיה כדי למנוע תופעה של לעסנות, חפרנות, הרס והתנהגות לא רצויה אחרת.

השאלטי צריך לבלות זמן רב בבית ובחוץ עם משפחתו האנושית כדי לפתח עמם קשר טוב ובריא, וכמובן שמקום המחייה העיקרי של השאלטי הוא בתוך הבית עם בני המשפחה ולא בחצר. אם בכל זאת השאלטי מבלה שעות רבות בחצר, חשוב לתת לו תשומת לב רבה במשך היום, ובשום פנים ואופן, כמו לגבי כל כלב אחר, אין לקשור אותו בשרשרת כשהוא בחצר, שכן זה לא רק אכזרי, אלא זה יכול גם להביא לתוקפנות ולהתנהגות הרסנית.

ההיסטוריה של השאלטי

הכל מעט קטן יותר באיי שטלנד כך שיתאים לאזור המחוספס אך הקטן הזה. זה כלל גם את כלבי הצאן הזעירים שעזרו לחקלאים לטפל בבעלי החיים הזעירים שלהם ולהזהירם מפני זרים.

מקורם של הכלבים הקטנים אינו ידוע. תיאוריות שונות מצביעות על כך שהשאלטי עשוי להיות תערובת של גזעים נורדיים, כולל הפומרניאן, הקולי הגדול יותר, ואולי אפילו הקינג צ’רלס ספניאל. לאורך השנים הוא זכה למספר שמות: ליליפוטיאן קולי, כלב טוני, כלב פיות וקולי מיניאטורי.

האנשים שביקרו באיים הנידחים התאהבו לעיתים קרובות בכלבים הקטנים והרכים ולקחו אותם הביתה כמזכרות. תושבי האי החלו לגדל אותם לצורך הכנסה, וחובבי כלבים רבים החלו לגלות בהם עניין. חלק מהמגדלים הרביעו כלבים אלו עם קולי לקבלת גודל ומראה עקביים יותר, ונראה כי גם גזעים אחרים, לא ידועים, שולבו בהליך ההרבעה, מה שעשוי להיות המקור לצבע המרל הכחול עם דפוס השיזוף. עד היום, גודלו של השאלטי  משתנה מאוד, אפילו באותה המלטה, וזאת בגלל מגוון הכלבים ברקע השושלת שלהם.

מועדון הרועים הסקוטי “שטלנד” הוקם בשנת 1909, לאחר שהשם “שטלנד קולי” נדחה משום שהוא פגע במגדלי גזע הקולי. ה-AKC הכיר בגזע בשנת 1911, ואגודת הרועים האמריקאית שטלנד הוקמה בשנת 1929.

שאלטי – אופי והתנהגות

בעל יכולת התראה, עדין, אינטליגנטי, חזק ופעיל, מגלה חיבה ומגיב לבעליו, מרוחק כלפי זרים, אף פעם לא עצבני – אלו הן תכונות האופי העיקריות של השאלטי.

השאלטי הוא נאמן שאוהב מאוד את בני משפחתו האנושית, ויש לו את מצבור התכונות של גזעי הרועים האופיינית, לרבות חשדנות כלפי זרים. חובבי הגזע קוראים לו “מרוחק” וטוענים  שהטמעת התכונה בכלב הייתה מכוונת, כדי למנוע את גניבת כלבי החווה הקטנים. תכונה זו יכולה להיות מעצבנת מאוד, וכך גם “סיבוב השאלטי”, שבו הכלב, בדרך כלל למראה כלב אחר, ינבח בזעם תוך שהוא מסתובב סביב עצמו, וכמוכן גם סביב הרצועה.

אזהרותיו הקוליות למראה זרים יכולות להביא לרמת נבחנות יוצאת דופן, אלא אם כן מישהו שם כדי לשמור על נביחותיו תחת שליטה. משכך, הוא יכול להתאים פחות למי שמתגורר בדירה בבניין משותף, למרות גודלו הקטן.

אופיו המרוחק של השאלטי עלול להתפתח לביישנות, ביישנות או עצבנות, ששניהם אינם מתאימים לגזע. הוא לא צריך להיות עקשן, מצחיק או חסר מזג. כדי שיהיה לו שלטי כפי שהוא אמור להיות, חשוב לוודא שהוא מקבל הרבה סוציאליזציה, יחד עם אימונים יציבים ועקביים ביחס לנביחות שלו.

השאלטי הוא כלב רועים, מה שאומר שהוא חכם, מהיר ללמוד ומאוד מחובר לבני משפחתו. בעוד שהוא לא אינטנסיבי כמו הבורדר קולי או הרועה האוסטרלי, השאלטי עדיין זקוק לתרגול יומיומי כמו גם לאימונים ולמשחק שיאתגרו את מוחו.

השאלטי מגיבים בצורה הטובה ביותר לאימונים עקביים, מבוססי תגמול, והם נהנים מתשומת הלב שמגיעה עם ביצוע, בין אם הם מבצעים טריקים או מתחרים בתרגילי זריזות וציות. השאלטי יכול להיות גם כלב טיפולי מצוין, והוא מספיק גבוה כדי לעמוד ליד המיטה לצורך ליטוף, עם אישיות רגועה ומסבירת פנים.

מבחינת הצדדים הפחות מחמיאים של השאלטי, השאלטי הוא כלב שנוטה לנבחנות שיכולה להיות מעצבנת במיוחד, אך חשוב לדעת שבעצם השאלטי מנסה לומר לך שהוא משועמם, משועמם, משועמם.

כפי שכבר אמרנו, לשאלטי יש נטייה לנגוס בעקבים בתור משחק, וזהו סימן נוסף להיותו כלב רועים מובהק. אמנם זה מעניין ולפעמים משעשע לראות אינסטינקט כגון זה בפעולה, אך זו בהחלט התנהגות שאסור להתיר, שכן זו יכולה להיות מפחידה לילדים מסוימים ומעצבנת כמעט כלפי כולם, כולל בעלי חיים אחרים עימם הוא בד”כ מסתדר בצורה טובה (כלבים וחתולים כאחד).

השאלטי לומד במהירות והם להוטים לרצות, אך הם משתעממים מתרגילי צייתנות חוזרים ונשנים. מצא דרכים לשנות את השגרה ולגרום להם להתעניין בשיעור האילוף כדי להגיע לתוצאות טובות וכדי לפרוק לו מספיק אנרגיה.

השאלטי ידוע ככלב שנוטה לרצות את בני משפחתו, אך יש לו גם אישיות עצמאית שעלולה לגרום לו לעקשנות. עצם המיומנות שלו ככלב רועים דורשת ממנו לקבל החלטות ללא תלות באנשים, ולכן כדאי שתלמד להעריך את העצמאות הזו ולעבוד איתה, לא נגדה.

עם תשומת לב וחיבה מהגיל הרך המוקדם (החל מגיל חודשיים), השאלטי יפתח קשר חזק עם בני משפחתו ויגן עליהם מפני כל איום. הוא פעיל ואתלטי (ככל שבריאותו הכללית הספציפית מתירה) והוא מתאים כפרטנר לג’וגינג או להתעמלות אחרת. בסיום היום, השאלטי ישמח להירגע איתך ולראות קצת איתך טלוויזיה בנחת.

חשוב לדעת: לא משנה כמה נחמד וחביב נראה גור השאלטי שרכשתם מהמגדל, הוא בהחלט יכול לפתח רמות שונות תוקפנות כלפי אנשים ובעלי חיים אחרים, נביחות, חפירות באדמה בחצר והתנהגויות לא רצויות אחרות אם הוא משועמם, לא מאולף או לא מפוקח.

התחל לאלף את הגור שלך כמה ימים לאחר הגעתו הביתה. זה אומר כבר בגיל שמונה שבועות. המתנה באילוף תגדיל את הסיכויים לקבל כלב עקשן וקשה לאילוף. התחילו את החשיפה לכלבים, חתולים, ילדים, רעשים, סביבה חדשה ואנשים זרים לאחר מספר ימים בודדים בו הגור הגיע אליכם. עשו זאת תחילה בביתכם או החצר ביתכם עד שהגור ישלים את כל חיסוני החובה שלו, ורק אח”כ צאו והפגישו את הגור עם סביבה וכלבים חדשים.

ואולי הכי חשוב: שאל את עצמך מדוע אתה מעוניין דווקא בגזע הזה, שוחח עם מגדל מנוסה מבית  גידול מוכר של גזע השאלטי המפוקח על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות, תאר בפניו בדיוק מה אתה מחפש בכלב, ובקש סיוע בבחירת גור. מגדלים רואים את הגורים מדי יום ויכולים לתת המלצות מדויקות להפליא ברגע שהם מודעים לאורח החיים שלך ולאישיות שלך.

שאלטי – בריאות

מגדלים אחראיים של ההתאחדות הישראלית לכלבנות בודקים את כלבי הרבייה שלהם בבדיקת מחלות גנטיות, ומרביעים רק את הכלבים הבריאים והמבטיחים ביותר. אבל, לאימא טבע יש לפעמים תכנון אחר, וגור יכול לפתח אחת מהמחלות האופייניות לגזע למרות ההקפדה על הרבעה מבוקרת גנטית. ההתקדמות ברפואה הווטרינרית משפרת את הסיכויים שגם כלבים החולים במחלה שברוב המקרים הכלבים יכולים עדיין לחיות חיים טובים. לכן, הקפד לקנות גור ממגדל שמוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות וכך תוכל לשפר את סיכוייך לקבל כלב בריא.

בעיות בריאות שעלולות להופיע בשאלטי כוללות בעיות עיניים גנטיות, כולל אנומליה של עין הקולי (CEA), ניוון קרנית, ניוון רשתית פרוגרסיבי והיפופלזיה של עצבי הראייה. כמו כן עלול השאלטי לסבול מבעיות אחרות הכוללות חירשות מולדת, דיספלסיה בירך, היפותירודיזם ופטנט דקטוס ארטריוסוס (מום מולד בלב). השאלטי יכול לסבול גם ממחלת פון וילברנד, הפרעה בקרישת דם שעלולה להשאיר אותם בסיכון לדימום למוות מפציעה קלה או במהלך ניתוח, וכן ממוטציה גנטית (הכוללת את אלל MDR1) שגורמת להם להיות רגישים למספר תרופות וטרינריות נפוצות, כולל איברמקטין שנפוץ בתרופות נגד תולעים.

מצבים בריאותיים נוספים שאין בדיקות סקר לגביהם כוללות אלרגיות בעור, אפילפסיה ומחלת עור ספציפית לגזע הנקראת דרמטומיוזיטיס (DM) או תסמונת עור שאלטי. DM בדרך כלל מופיעה בכלבים בסביבות גיל 4 עד 6 חודשים, עם נשירת שיער על הראש, הפנים, הרגליים הקדמיות והזנב. ניתן לאבחן אותה עם ביופסיה של רקמות. הצורה הקשה ביותר של המחלה מתבטאת בפגיעה בשרירים.

ואל לנו לשכוח את אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בעולם: ההשמנה. שמירה על השאלטי במשקל המתאים היא אחת הדרכים הקלות ביותר להגן על הבריאות הכללית שלו, ובכך  להבטיח כלב בריא לכל החיים.

שאלטי – טיפוח

הברשה וסירוק קבוע ויסודי הוא חובה לגזע השאלטי בעל הפרווה הכפולה, מכיוון שהפרווה התחתונה יכולה לפתח סבכות וקשרים בעוד שהפרווה החיצונית הארוכה עדיין נראית תקינה. בקש מהמגדל להראות לך כיצד להבריש ולסרק את השאלטי כדי שתגיע עד העור.

טיפוח מקצועי (groomung) במרווחים של שישה שבועות ימנע את הנשירה והקשרים הגרועים ביותר, ויאפשר להמשיך את הטיפוח בבית. השאלטי הוא שמנשיר הרבה פרווה, בדרך כלל יותר באביב ובסתיו.

השאלטי ידועים ככאלו שיודעים לשמור על עצמם נקיים, במיוחד אם אתה דואג להברשה באופן קבוע. לשאלטי אין ריח גוף חזק, ואמבטיה פעם בחודש-חודשיים בהחלט יכולה להספיק.

השאר זה טיפול בסיסי. בדקו את האוזניים מדי שבוע ונקו אותן במידת הצורך, צחצחו את השיניים בתדירות גבוהה ככל האפשר, וקצצו את הציפורניים באופן קבוע, לרוב כל כמה שבועות.

וקצת על הגנטיקה של הצבעים מאת מקדם גזע השלטי בהתאחדות הישראלית לכלבנות מר אסף מורן

ראשית נגדיר את שני המושגים העיקריים בהם נשתמש:

גן – הוא המקום שבו כתובה התכונה. אם היינו מדברים על ספר מתכונים: הגן יהיה עמוד מסוים, נניח, עמוד 230, שבו יש מתכון תחת הכותרת עוגת תפוחים.

אָלֵל – allele – התוכן שיש בגן הזה בפועל. יכולים להיות כתובים כל מיני מתכונים תחת הכותרת עוגת תפוחים. אלל לעוגות תפוחים עם גבינה, אלל לעוגות תפוחים בחושה.. יכול להיות גם מתכון שכתבו על קפסלוק, והוא לא נותן שום עוגה בכלל. לכל פרט יש תמיד שני אללים (אחד מאמא ושני מאבא) – זהים או שונים אחד מהשני, אבל באוכלוסיה כולה יכולים להיות יותר משני אללים אפשריים.

בדיבור בלתי פורמלי בקהל הרחב (ולצערי גם בעיתונות לפעמים) – שני המושגים האלו מבולבלים ומוחלפים אחד בשני בלי חוקיות ברורה (נהוג לומר “הגן לטריקולור” אבל עכשיו אנחנו מבינים שמדובר באלל. כנל בבני אדם עם “גן לאנמיה חרמשית” או “גן לגמדות” – אלו אללים!). הערבוב הזה במושגים הוא האחראי על הבלבול של חלק מהשואלים, ולכן נצמד מכאן להגדרות המדויקות.

נחזור לשלטים. יש שני גנים (אח”כ נכניס עוד אחד, עם השפעה מתונה יותר) רלוונטיים שקובעים את צבע הכלב:

הגן לצבע הבסיס. באוכלוסיה ישנם שלושה אללים לגן הזה: ביקולור, טריקולור, וסייבל. באוכלוסיה יש שלושה אללים שונים, אבל בכל פרט יהיו רק שני אללים (אחד מהאמא ואחד מהאבא) – זהים או שונים אחד מהשני.
אם הפרט קיבל אלל אחד לביקולור ואלל אחד לסייבל – הוא יהיה סייבל (אבל יוכל להעמיד צאצאים ביקולורים עם נקבה שגם לה יש את האלל). אם הפרט קיבל אלל ביקולור ואלל טריקולור – הוא יהיה טריקולור (וגם הוא יוכל לתת גורים ביקולור). אם הוא קיבל אלל אחד טריקולור ואלל אחד סייבל הוא יהיה סייבל (אבל יוכל להוריש את האלל טריקולור שלו לצאצאים). כלומר – על הנראות בפועל ישפיע סייבל בדומיננטיות על שני האללים האחרים. טריקולור יהיה דומיננטי ביחס לביקולור, אבל רצסיבי ביחס לסייבל.

בניסוח מקוצר

סייבל>טריקולור>ביקולור.
מרל זה גן נפרד, עם שני אללים אפשריים באוכלוסיה – מרל, ולא מרל.
פרט שקיבל אלל אחד מרל ואלל אחד לא מרל: יהיה מרל. פרט שקיבל שני אללים “לא מרל” יהיה לא מרל. פרט שקיבל שני אללים מרל – יהיה לבן לגמרי וחולני (נקראים דאבל מרל).
הגן השלישי הוא הוויט פקטור. שני אללים אפשריים:
וויט פקטור, ולא וויט פקטור.

כלב שקיבל אחד כזה ואחד כזה – יהיה עם הרבה מאוד לבן. בדכ צווארון לבן מלא ורחב, עם חיבור של הלבן עד לצד הפנימי של הרגליים האחוריות. כלב שקיבל שני אללים כאלו משני ההורים – יהיה מה שאנחנו קוראים לו Color Headed White – גוף לבן וראש בצבע (צבע הראש – בהתאם לאללים בגן לצבע הבסיס והאללים בגן למרל). כלב שקיבל את שני האללים ל”לא וויט פקטור” – לא יהיה וויט פקטור. עדיין יכול להיות לו הרבה לבן, אבל לרוב לא יראו את המאפיינים הספציפיים של הוויט פקטור (החיבור הגחוני של הלבן מהחזה ועד הרגליים האחוריות).

למען נוחות הדיון – נכניס עוד שלושה מושגים לסיפור שלנו – הומוזיגוט (לגן מסוים) הוא פרט שבגן המדובר יש לו שני אללים זהים. הטרוזיגוט יהיה מי שעבור גן מסוים יש לו שני אללים שונים אחד מהשני. אם אחד מהאללים האלו לא בא לידי ביטוי בפועל בצבע הכלב (כי הוא רצסיבי ביחס לאלל השני) – אנחנו נוכל להגיד שהוא נשא של האלל הזה.

ננסה לתרגל את העקרונות האלו?

נניח זיווג בין שני כלבים: מה נקבל מזיווג כלבה סייבלית ששני האללים שלה סייבל עם זכר בי קולור? לזכר הזה יש שני אללים ביקולור, ולכן זה כל מה שהוא יכול להוריש, לנקבה הזו יש שני אללים סייבל, ולכן זה מה שהיא יכולה להוריש. לכן, כל הצאצאים צפויים לקבל אלל בי ואלל סייבל, ובפועל לצאת סייבלים – נשאים ל”ביקולור”.
קחו את אחד הצאצאים האלו ותזווגו אותו עם נקבה ביקולורית – הנקבה שוב יכולה לתת רק ביקולור (היא הומוזיגוטית בוודאות, אחרת לא הייתה ביקולורית), אבל עכשיו לזכר יש שני אללים שונים לתת: חצי מהצאצאים יקבלו ממנו את האלל לביקולור (וגם מהאמא, לכן יצאו ביקולורים בעצמם) וחצי יקבלו את האלל לסייבל (ולכן יצאו סייבלים נשאים ל”ביקולור”).

בשלב הזה אפשר אולי להזכיר את השילוב שאנחנו לא ממש רואים בדכ – סייבל מרל. נדמיין זיווג בין זכר בלו מרל (כלומר, צבע הבסיס יהיה טריקולור – ונניח פה שהוא הומוזיגוט, ובגן השני יהיה אלל מרל, ואלל ‘לא מרל’), ונקבה סייבלית שאבא שלה היה טריקולור (ולכן היא חייבת להיות נשאית לטריקולור. בגן השני היא הומוזיגוטית לאלל ‘לא מרל’). בזיווג כזה צבע הבסיס יכול לצאת 50% סייבל, ו50% טריקולור – בתלות באיזה אלל נתנה האמא – כי האבא יכול לתת רק טריקולור (הנחנו שהוא הומוזיגוט ולא נשא לביקולור). כמו הטלת מטבע לכל גור בנפרד. אבל בזיווג הזה כל גור מטיל מטבע פעמיים – בפעם השנייה הוא יכול לצאת מרל (אם קיבל מאבא את האלל מרל) או לא מרל.

כלומר – רבע מהצאצאים (חצי של חצי) צפויים לצאת סייבלים, רבע טריקולורים, רבע בלו מרל, ורבע סייבל מרל. האחרונים לפעמים נראים בבגרות כמו סייבלים בהירים “רגילים”, ולפעמים כתמי צבע או עיניים כחולות מסגירים את מורשתם האמיתית. הם פסולים לריבוי בתקן האירופאי (ומיד אנסה להסביר מדוע).
אחרי שעברנו על כל זה אנחנו יכולים להתחיל להבין עקרונות בערבובי הצבע:

אסור לזווג שני מרלים, כי רבע מהצאצאים יקבלו את האלל “מרל” משני הצדדים, ויצאו הומוזיגוטיים.
מכאן מגיע גם האיסור להרביע סייבל-מרל לחלוטין: אם חלקם נראים בסוף כמו סייבלים נורמטיביים – עולה החשש שיזווגו אותם עם מרל נוסף.
זיווג של שני “וואיט פקטורים” ייתן רבע מהצאצאים בממוצע (הם צריכים לקבל את האלל הזה משני ההורים, הסיכוי של חצי לכל הורה. חצי מתוך חצי זה רבע) לבנים עם ראש בצבע. גם אלו פסולים להמשך ריבוי, אך אין להם בעיות בריאותיות ידועות (בניגוד לדאבל מרל)”.

החוג הישראלי לכלבי רועים – ההתאחדות הישראלית לכלבנות

מקדם הגזע – אסף מורן

נייד 052-3336309 מייל  asafmoran1@gmail.com

בתי גידול/מגדלים

רועי הכפר – Roei Hakfar

בית גידול פז אופיר