אפגני.

כלב אפגני Afghan Hound

שייך לקבוצה 10

מידע כללי

הכלב האפגני נראה מרוחק ואלגנטי, אבל מתחת לפרוותו הארוכה והזוהרת פועם לב של צייד. הוא גודל כדי להיות מסוגל לרדוף אחרי ארנבות וצביים על פני השטח המחוספס של מולדתו אפגניסטן, וגם כיום האפגני עדיין בעל אינסטינקט ויצר חזק לרוץ ולרדוף. הפרווה של האפגני יכולה להיות בכל צבע או שילוב של צבעים, כולל שחור ושזוף.

אל תכניסו כלב אפגני לביתכם אלא אם כן אתם מוכנים להתחייב לטיפול אינטנסיבי בפרווה ולפעילות גופנית שתפרוק לאפגני אנרגיה. האפגני הוא לא “כלב רביצה” והוא זקוק להליכה יומית ארוכה מאוד ברצועה, או הזדמנות לרוץ באזור בטוח ללא תנועה. השתתפות בספורט כלבני יכולה להיות דרך טובה לתעל את היכולות, המהירות והאתלטית שלו.

כאשר צורכי הפעילות הגופנית שלו מתמלאים, הכלב האפגני הוא בן לוויה רגוע ושקט שאוהב לקבל גישה למצעים רכים או לספות. הוא מסוגר כלפי זרים ולא מגלה עודף התרגשות עם המשפחה האנושית שלו, אבל בהחלט יש לו צד טיפשי מה שהופך את החיים אתו למשעשעים. עם ילדים הכלב האפגני יהיה בד”כ עדין אם הוא גדל איתם, אבל הוא לא באמת סוג של כלב “חבר למשחק” עבור ילדים. האפגני קשור קשר עמוק עם משפחתו, ויכול לקחת לו זמן רב להסתגל לאחר אם הוא חייב להיות אתו, לכן חשוב לקחת בחשבון שברגע שאתם מכניסים כלב אפגני לביתכם הוא אמור לחיות עמכם עד סוף חייו, שכן מעבר למשפחה אחרת יכול להיות טראומתי עבורו.

הכלב האפגני הוא בעל דעה עצמאית, אך ניתן לאמן אותו היטב באמצעות טכניקות חיזוק חיוביות, במיוחד עם תגמולים של מזון. התחל את האימונים כשהוא צעיר ועדיין קצת גמיש באופיו, הקפד על אימונים קצרים ומהנים והימנע מתיקונים קשים. זכרו גם שגובהו של האפגני, בשילוב עם התיאבון הבלתי יודע שובע שלו, הופכים אותו לשותף לאוכל מדלפקים ושולחנות, אז גם כאן כדאי לשים לב לחינוך מתאים. שימו אוכל מחוץ להישג ידו ופיו של האפגני אם אתם לא רוצים שהוא יתכבד ויאכל אותו. אפגני הגדל בבית פרטי זקוק לחצר מגודרת, גבוהה מאוד ומאובטחת, כדי למנוע ממנו להגשים את יצר הטרף המוגבר ולרדוף אחרי חתולי השכונה.

חשיפה מוקדמת ותכופה היא חיונית. חשוב לרכוש גור ממגדל המגדל את הגורים בבית ומבטיח שהם ייחשפו למראות ולצלילים ביתיים רבים ומגוונים, כמו גם לאנשים, לפני שהם יוצאים לבתיהם החדשים.

ברגע שהווטרינר שלך נותן לך את האישור לכך, המשך לחשוף את האפגני שלך לאורך חייו על ידי לקיחתו לשיעור אילוף עם גורים אחרים, ביקורים אצל חברים ושכנים וטיולים לחנויות ועסקים מקומיים. זו הדרך היחידה שהוא יכול ללמוד מה נחשב נורמלי ומה באמת מהווה איום. עם זאת, קחו בחשבון ששום מידה של סוציאליזציה לא תגרום לו להיות יותר מדי ידידותי כלפי כל אחד אחר.

כמו כל כלב, גם גורי האפגני עלולים להיות לעסנים לא מבוטלים של חפצים בבית או בחצר, אך בשל גודלם והלסתות החזקות שלהם הם בהחלט יכולים לגרום נזק רב, ולכן חשוב לנתב את יצר הלעסנות לטובת עצם לעיסה ייעודית לגורים, וכמובן לחנך את הגור באמצעות מאלף ולדאוג שהגור יהיה עסוק בפעילות רבה ומתאימה לגילו כדי לפרוק לו אנרגיה כדי למנוע תופעה של לעסנות, חפרנות, הרס והתנהגות לא רצויה אחרת.

האפגני צריך לבלות זמן רב בבית ובחוץ עם משפחתו האנושית כדי לפתח עמם קשר טוב ובריא, וכמובן שמקום המחייה העיקרי של האפגני הוא בתוך הבית עם בני המשפחה ולא בחצר. אם בכל זאת האפגני מבלה שעות רבות בחצר, חשוב לתת לו תשומת לב רבה במשך היום, ובשום פנים ואופן, כמו לגבי כל כלב אחר, אין לקשור אותו בשרשרת כשהוא בחצר, שכן זה לא רק אכזרי, אלא זה יכול גם להביא לתוקפנות ולהתנהגות הרסנית.

ההיסטוריה של האפגני

הכלב האפגני מגיע מאפגניסטן, אך מעט ידוע על ההיסטוריה המוקדמת שלו או כמה זמן הוא קיים. ציור של אחד הכלבים, שנשלח הביתה על ידי תומס דואר ברוטון כשהיה בהודו ב-1809 ופורסם בספר מכתבים ב-1813, מלמד על כך שהגזע בהחלט קיים כבר יותר מ-200 שנה וכנראה הרבה יותר זמן. מחקרים על הגנום הכלבי מצביעים על כך שמוצאו של האפגני הוא מאחד מסוגי הכלבים העתיקים ביותר.

הכלבים באפגניסטן הופיעו בכמה סוגים שונים, בהתאם לאזור ממנו הם הגיעו. כלבים מאזורים הרריים היו קומפקטיים יותר עם פרווה כהה וכבדה יותר, בעוד שכלבים תושבי המדבר היו מגוונים יותר, עם פרווה בהירה יותר הן בצבע והן בנפח. הם שימשו לציד ולמרדף אחר צבאים ואנטילופות, כמו גם ארנבות, זאבים ותנים.

קציני צבא בריטיים הביאו את הכלבים למערב לאחר שהוצבו בגבול הודו-אפגניסטן. הכלבים מתו באירופה במהלך מלחמת העולם הראשונה מכיוון שמחסור עולמי במזון הגביל את גידול הכלבים והחזקתם, אך הרבייה החלה שוב בשנת 1920 כאשר מספר אפגנים מהסוג המדברי יובאו לסקוטלנד על ידי חיילים שהוצבו בבאלוצ’יסטן. חלק מהכלבים מהסוג ההררי נשלחו מקאבול לאנגליה בשנת 1925. במהלך אותו עשור, אמריקאים ייבאו חלק מהאפגנים מבריטניה. מועדון הכלבנות האמריקאי הכיר בגזע בשנת 1926, אך מועדון הכלב האפגאני של אמריקה לא הוקם עד 1937.

כלב אפגני: אופי והתנהגות

הכלב האפגני נראה מרוחק ומכובד, למעט הפעמים בהם הוא משתובב. ריחוק לא אומר שזהו כלב ביישן; האפגני לעולם לא צריך לפחד מאנשים, ובדרך כלל הוא אינו תוקפני כלפיהם. הוא לוקח את הזמן שלו כדי להכיר אנשים מחוץ למשפחתו. אנשים שהתמזל מזלם להיכנס למעגל החברים של האפגני יחוו כלב בעל אופי שופע וחוש הומור מרושע.

האפגנים לוקחים הכל לקיצוניות. הם “דרמה קווין” וגנבי אוכל, שתלטנים ושובבים. יש להם יצר טרף גבוה, ולמרות שהם עשויים להסתדר עם החתולים איתם הם גדלו, חתולי חוץ צריכים לחשוש לחייהם כשהאפגני יכנס לפעולה.

האפגני הוא בעל דעה עצמאית משלו. הוא ישמח לעשות מה שאתה מבקש – כל עוד זה מה שהוא רצה לעשות בכל מקרה. הוא אינטליגנטי מאוד ולומד מהר, אבל הוא לא תמיד יגיב לפקודות שלך. ביקשת ממנו משהו – הוא חושב על זה, ואולי הוא יעשה את זה אחר כך או שבכלל לא. זה יכול לגרום לתסכול במהלך חינוכו ואילופו, אך התמדה ובחירה של מאלף מקצועי המכיר את הגזע יעשו את שלהם בסופו של דבר. האפגני הצליח היטב בענפי ספורט כלבני כמו זריזות, אבל זאת רק כאשר לבעליהם יש סבלנות יתרה, חוש הומור בלתי נגמר ושליטה טובה בטכניקות חיזוק חיוביות כדי לפתות אותו לציות.

עם תשומת לב וחיבה מהגיל הרך המוקדם (החל מגיל חודשיים), האפגני יפתח קשר חזק עם בני משפחתו ויגן עליהם מפני כל איום. הוא פעיל ואתלטי (ככל שבריאותו הכללית הספציפית מתירה) והוא מתאים כפרטנר לג’וגינג או להתעמלות אחרת. בסיום היום, האפגני ישמח להירגע איתך ולראות קצת איתך טלוויזיה בנחת.

חשוב לדעת: לא משנה כמה נחמד וחביב נראה גור האפגני שרכשתם מהמגדל, הוא בהחלט יכול לפתח רמות שונות תוקפנות כלפי אנשים ובעלי חיים אחרים, נביחות, חפירות באדמה בחצר והתנהגויות לא רצויות אחרות אם הוא משועמם, לא מאולף או לא מפוקח.

התחל לאלף את הגור שלך כמה ימים לאחר הגעתו הביתה. זה אומר כבר בגיל שמונה שבועות. המתנה באילוף תגדיל את הסיכויים לקבל כלב עקשן וקשה לאילוף. התחילו את החשיפה לכלבים, חתולים, ילדים, רעשים, סביבה חדשה ואנשים זרים לאחר מספר ימים בודדים בו הגור הגיע אליכם. עשו זאת תחילה בביתכם או החצר ביתכם עד שהגור ישלים את כל חיסוני החובה שלו, ורק אח”כ צאו והפגישו את הגור עם סביבה וכלבים חדשים.

ואולי הכי חשוב: שאל את עצמך מדוע אתה מעוניין דווקא בגזע הזה, שוחח עם מגדל מנוסה מבית גידול מוכר של גזע האפגני המפוקח על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות, תאר בפניו בדיוק מה אתה מחפש בכלב, ובקש סיוע בבחירת גור. מגדלים רואים את הגורים מדי יום ויכולים לתת המלצות מדויקות להפליא ברגע שהם מודעים לאורח החיים שלך ולאישיות שלך.

כלב אפגני: בריאות

מגדלים אחראיים של ההתאחדות הישראלית לכלבנות בודקים את כלבי הרבייה שלהם בבדיקת מחלות גנטיות, ומרביעים רק את הכלבים הבריאים והמבטיחים ביותר. אבל, לאימא טבע יש לפעמים תכנון אחר, וגור יכול לפתח אחת מהמחלות האופייניות לגזע למרות ההקפדה על הרבעה מבוקרת גנטית. ההתקדמות ברפואה הווטרינרית משפרת את הסיכויים שגם כלבים החולים במחלה שברוב המקרים הכלבים יכולים עדיין לחיות חיים טובים. לכן, הקפד לקנות גור ממגדל שמוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות וכך תוכל לשפר את סיכוייך לקבל כלב בריא.

בעיות בריאות שעלולות להופיע בכלב האפגני כוללות דיספלסיה של מפרק הירך והמרפק, קטרקט בכלבים צעירים; מחלה אוטואימונית ההורסת את בלוטת התריס; שיתוק גרון; והפרעות דימום כמו מחלת פון וילברנד.

דיספלסיה של הירך הינה כאשר ישנה תופעה בה הראש של עצם הירך לא מתאים כראוי לשקע הירך, כך שעם הזמן העצם מתחילה לזוז משם עד שבסופו של דבר וכתוצאה מכך מתפתחת דלקת מפרקים כואבת. בהתאם לחומרת המצב, דיספלסיה של הירך יכולה להיות מטופלת תרופתית, או שיש לבצע ניתוח אורתופדי לתיקון התופעה. כך או כך, אי אפשר לדעת אם לכלב יש דיספלסיה של הירך פשוט מבדיקתו או מתבוננות בו, וזאת ניתן לגלות רק באמצעות צילום אגן. בשלבי הגדילה יש להקפיד על פעילות מותאמת, כדי לא להעמיס אל המפרקים.

ואל לנו לשכוח את אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בעולם: ההשמנה. שמירה על האפגני במשקל המתאים היא אחת הדרכים הקלות ביותר להגן על הבריאות הכללית שלו, ובכך להבטיח כלב בריא לכל החיים.

כלב אפגני: טיפוח

לכלב האפגני יש שיער ארוך, עבה ומשיי עם מרקם עדין, ואין צורך לספר את הפרווה. טיפוח הוא חלק חיוני מהחיים עם אפגני. תכננו להבריש ולסרק את שיערו העבה והמשי של הכלב האפגני שלוש פעמים בשבוע כדי למנוע או להסיר ראסטות וקשרים, ולרחוץ אותו לפי הצורך. אולי כדאי להשקיע במייבש מקצועי לכלבים (blower) אם תרחצו אותו לעתים קרובות בבית, אך תמיד מומלץ לקחת את האפגני לגרומר מקצועי.

האפגני משילים שיער במתינות. ככל שתסרקו ותברישו אותו בתדירות גבוהה יותר, כך פחות שיער יישר מהכלב אל הרצפות, הרהיטים והבגדים שלכם.

כל השאר זה טיפול בסיסי. בדקו את האוזניים מדי שבוע ונקו אותן במידת הצורך, צחצחו את השיניים בתדירות גבוהה ככל האפשר, וקצצו את הציפורניים באופן קבוע, לרוב כל כמה שבועות.

עשוי לעניין אותך: המדריך המלא לעולם הכלבים