בישון הוואנז.

בישון הוואנז Bichon Havanais (Havanese)

שייך לקבוצת כלבי הטוי/כלבי לוויה קבוצה 9

תוחלת חיים ממוצעת: 12-15 שנים

גובה ומשקל: גובה אופטימלי  23-27 ס”מ לכלב בוגר (עדיין בתקן 21-29 ס”מ), משקל 3-6  ק”ג בממוצע לכלב בוגר

רקע כללי

לאחר שכבר כמעט נכחד באי מולדתו קובה, בן דודו הקטן של הבישון פריזה, המלטז, והקוטון דה טולר הפך להיות כלב פופולרי מעבר לעדת המעריצים שלו בהוואנה הקטנה שבקובה. הוא מגיע בשלל צבעים, והפרווה הארוכה שלו יכולה להיות בעלת מרקם של משי או פלאפית.

ההוואנז הוא כלב שמפגין חיבה לכולם, כולל זרים, ילדים, כלבים אחרים ואפילו חתולים. אבל משפחתו תקבל את חלק הארי מאהבתו; בהינתן הבחירה, הוא ידבק כמו דבק לצד בעליו. החיסרון הפוטנציאלי לכל ההתמסרות הזו הוא שכאשר כלבים אלו נותרים לבד, ההוואנז יכולים לגלות סימני חרדה. זהו ללא ספק כלב שמתאים לגידול בתוך הבית בלבד! הוואנז שנותר בחצר האחורית – או בכל מקום הרחק ממשפחתו – אינו כלב שמח.

ההוואנאז הוא כלב לוויה שמשתוקק להיות עם משפחתו האנושית, והוא עלול לסבול מחרדת נטישה כאשר הוא נשאר לבדו, לכן מומלץ מאוד לדאוג שבמשך היום מישהו יישאר עמו בבית, בן אנוש או חיית מחמד אחרת, כדי לשמש לו כחברה.

במקור ההוואנז גודלו לצורך שמירת המשפחות העשירות באי הולדתו קובה, אולם מאז ההוואנז הוכיחו שהם טובים הרבה יותר להיות כלבים שמתפנקים על בעליהם. ההוואנז הם כלבים די קלים לאילוף, והם שימשו במשך השנים ככלבי טיפול ועזרה, רחרחו עובש וגילו טרמיטים, ומעל הכול הפגינו את הכישרון שלהם לבצע תעלולים ליצניים.

יחסית לגודלם להוואנז כמות מפתיעה ולא מבוטלת של אנרגיה, כך הם ישמחו לחיות במשפחה פעילה ולהשתתף ענפי ספורט כלבני כמו זריזות, ציות, ומשחקי כדור. אמנם ההוואנז הם כלבים שאוהבים להתרפק לידכם ועליכם, אבל אין זה אומר שהם אינם זקוקים לפעילות גופנית  ואימונים; הם חייבים פעילות גופנית והתמדה בחינוך כדי שילמדו לקבל מגע וליטוף, שימנעו מלנשנש אוכל, ושימנעו מנביחות מיותרות. החינוך חייב להיות בצורה עדינה אך עקבית, וכל זאת כדי שההוואנז הנועז והשמח שלך לא יהפוך לרודן וחצוף.

כמו אצל כלבים קטנים רבים, גם עם ההוונאז יכולה לצוץ התופעה של בעלי כלבים שמעריצים את כלבם הערצת יתר, תוך התייחסות אליהם כאל “ילדים” ולא כאל חיית מחמד. הקניית הרגלים “רעים” בחינוך גור ההוואנז, כגון האכלה באוכל של בני המשפחה בלבד או האנשת יתר, יכולה בהחלט לגרום לבעלי הכלב להתחרט מאוד בעתיד. ההוואנז הוא חכם מאוד אשר יכול להיות מניפולטיבי ביותר, כך שייתכן שבקרוב מאוד תגלה שההוואנז שלך מנהל אותך, ולא להיפך.

כדאי לדעת שזה די נפוץ שגורי הוואנז  עלולים לאכול את הצואה שלהם, ולכן כדאי מאוד לאסוף מיד את הקקי של הגור כך שהוא לא יוכל לפתח הרגל לעשות זאת.

ההוואנז מתאים מאוד לדירה שכן הוא לא דורש מרחבים גדולים למחייה ולא דורש שטח גדול לפעילות. טיולים קצרים בשכונה או העיר יכולים בהחלט להספיק לו. וכמו שההוואנז הוא כלב שמתאים לדירות, הוא באותה מידה יתאים גם לחוות ובתי קרקע. למעשה, ההוואנז יסתגל לכל סוג של מגורים שתספק לו, אך הוא בשום פנים ואופן לא יכול לחיות בחוץ, שכן האפסו הוא כלב קטן מדי הרגיש לחום ולקור, והוא חייב לשהות בסביבת בני משפחתו האנושית.

ההוואנז אוהבים לראות את העולם מהגובה, ולכן אל תתפלאו אם תמצאו את ההוואנז שלכם שוכב על ספות, שולחנות, או גרם מדרגות כדי לצפות ביום שעובר.

תופעה מעניינת לגבי גזע זה היא שנייר הוא צעצוע האהוב על ההוואנז, והגזע הקטן והחכם הזה ייצא מגדרו כדי למצוא אותו, עד כדי רחרוח וחיפוש במעילים, בסלסלות, ובנעליים של בני המשפחה והאורחים. גריסת נייר טואלט יכולה להעניק לו שעות של הנאה, ואל תתפלא למצוא את הבית מלא בגזרי ניירות מפוזרים לכל עבר!

ההיסטוריה של הבישון הוואנז

לאחר שקולומבוס “ניכס” את קובה לספרד בשנת 1492, החלו המתיישבים הספרדים להגיע לאי ואיתם הגיעו כלבי הלוויה הקטנים שלהם – אבותיהם של מה שהיום הוא משפחת כלבי הבישון.

כלבים אלו שהגיעו לקובה היו מבודדים מכלבים אחרים מעצם היותם חיים על אי, ובהמשך גם בגלל מגבלות הסחר שהוטלו על קובה על ידי ספרד. הרבעות שנעשו במסגרת מצומצמת זו הביאו להתפתחות ההוואנז המוכרים לנו כיום. הפרווה של כלבים אלו הייתה עבה ובעלת מרקם של משי, מה שעזר לבודד את הכלב מהשמש הטרופית. פרוות ההוואנז הייתה כמו אוסף מפוזר של חוטי משי גולמי, קלה ורכה במיוחד, אשר בודדה את ההוואנז מהקרניים הטרופיות באותו אופן שהסארי העשוי ממשי הגן על נשות הודו.

בראשית שנות ה -18 של המאה העשרים, ההוואנז בילו בחיקם של משפחות אריסטוקרטיות רבות בקובה. מטיילים אירופאים שהתלהבו מגזע זה חזרו עמו לאנגליה, ספרד וצרפת. הגזע הפך לטרנדי באירופה באמצע שנות ה – 1800, והמלכה ויקטוריה וצ’רלס דיקנס היו בין המעריצים הידועים שלו באותה תקופה.

בתקופת מלחמת העולם, כמו גזעים רבים אחרים, ההוואנז כמעט נכחדו, אפילו בקובה מקום מולדתם. עם זאת, כמה משפחות קובניות עדיין גידלו והחזיקו את הכלבים, ועם המהפכה הקובנית בשנת 1959 הובאו 11 כלבי הוואנז אל ארצות הברית בזרועות בעליהם, ואלו למעשה אבותיהם של מרבית ההוואנז החיים מחוץ לקובה כיום.

תקופת הרנסנס של גזע זה החלה בשנות השבעים, בזמן שזוג מגדלי כלבים אמריקניים מצאו מספר צאצאים מתוך 11 הכלבים שהובאו מקובה. הקסם מהאינטליגנציה והחביבות של ההוואנז עשה את שלו, והם החלו להתחקות אחר הוואנז אחרים ולפעול כדי להקים מחדש את הגזע, עד אשר הגזע הוכר באופן רשמי בשנת 1995 על ידי ה-AKC.

בישון הוואנז – מאפייני אישיות והתנהגות

חיים עם הוואנז הם פינוק אחד גדול. צפו למצוא את עצמכם מלווים בכל עת על ידי החבר הכי טוב שלכם – חבר שהוא מצחיק, ידידותי וחכם, שמתאים את עצמו לאורח החיים וללוח הזמנים שלכם. ההוואנז הוא כלב שובב, מוקסם מנייר טואלט, משוגע על רביצה במקומות מוגבהים, מאוהב ברהיטים שלכם, משתלט בעדינות על הספה והמיטה, מתריע בפני מבקרים או פולשים, ויודע להתאים את עצמו למצב הרוח שלכם.

להוואנז יש חוש הומור, והוא ממש אוהב את תשומת הלב שהוא מקבל כשהוא עושה דברים מצחיקים. הנכונות שלו לרצות, קלות האילוף שלו, והשנינות המהירה, הופכים את ההוואנז לכלבי לוויה אופטימאליים. הדבר היחיד שהוא לא מתלהב ממנו הוא להיות לבד.

ההוואנז בעל קול עמוק יותר מרוב גזעי הטוי, והוא נשמע כאילו הוא של כלב גדול יותר. זהו כלב שתמיד ערני, והוא יכול לשמש ככלב שמירה טוב (התראה בלבד).

הודות למזגו העליז והאוהב, ההוואנז הוא כלב נפלא עם ילדים הוא טוב בתרגילי צייתנות וזריזות, והוא גם כלב טיפולים נהדר בגלל המזג הנוח שלו.

זהו בהחלט גזע מאושר להפליא, וזה בא לידי ביטוי ב”קפיציות” בה הוא מבטא את מזגו העליז. הוא נוח, קל לאילוף, וזריז – כך שאין פלא שהוא מצטיין ביישום טריקים ושהוא שימש במשך שנים רבות ככלב קרקסים.

צפייה בהוואנז משחק תגרום כמעט לכל אחד לצחוק. הם אוהבים לרוץ בבית או בחצר, והם מסוגלים לשחק במשך שעות עם כל מי שיש לו סבלנות וסיבולת לעמוד בקצב שלהם. למרות שהם קטנים, ההוואנז חסונים מאוד וזריזים, ובאותה מידה שהם אוהבים לשחק הם גם ישמחו להתיישב בחיק בעליהם כדי לזכות בליטוף מפנק ותשומת לב.

אז האם ההוואנז הוא הכלב המושלם? לא משנה כמה נחמד וחביב גור ההוואנז שרכשתם מהמגדל, הוא בהחלט יכול לפתח רמות שונות של נביחות, חפירות באדמה בחצר, נשכנות, רודנות ועוד התנהגויות לא רצויות אחרות אם הוא משועמם, לא מאולף או לא מפוקח.

התחל לאלף את הגור שלך כמה ימים לאחר הגעתו הביתה. זה אומר כבר בגיל שמונה שבועות. המתנה באילוף תגדיל את הסיכויים לקבל כלב עקשן וקשה לאילוף. התחילו את החשיפה לכלבים, חתולים, ילדים, רעשים, סביבה חדשה ואנשים זרים לאחר מספר ימים בודדים בו הגור הגיע אליכם. עשו זאת תחילה בביתכם או החצר ביתכם עד שהגור ישלים את כל חיסוני החובה שלו, ורק אח”כ צאו והפגישו את הגור עם סביבה וכלבים חדשים.

ואולי הכי חשוב: שאל את עצמך מדוע אתה מעוניין דווקא בגזע הזה, שוחח עם מגדל מנוסה מבית  גידול מוכר של גזע הבישון הוואנז המפוקח על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות, תאר בפניו בדיוק מה אתה מחפש בכלב, ובקש סיוע בבחירת גור. מגדלים רואים את הגורים מדי יום ויכולים לתת המלצות מדויקות להפליא ברגע שהם מודעים לאורח החיים שלך ולאישיות שלך.

בישון הוואנז – בריאות

מגדלים אחראיים של ההתאחדות הישראלית לכלבנות בודקים את כלבי הרבייה שלהם בבדיקת מחלות גנטיות, ומרביעים רק את הכלבים הבריאים והמבטיחים ביותר. אבל, לאימא טבע יש לפעמים תכנון אחר, וגור יכול לפתח אחת מהמחלות האופייניות לגזע למרות ההקפדה על הרבעה מבוקרת גנטית. ההתקדמות ברפואה הווטרינרית משפרת את הסיכויים שגם כלבים החולים במחלה שברוב המקרים הכלבים יכולים עדיין לחיות חיים טובים. לכן, הקפד לקנות גור ממגדל שמוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות וכך תוכל לשפר את סיכוייך לקבל כלב בריא.

ההוואנז הוא כלב שנחשב לדי בריא המאריך חיים, אך למרות שהם קטנים, הם עדיין יכולים לפתח דיספלזיה של הירך, עיוות גנטי בירך שיכול להיות קל או חמור. מקרים חמורים עלולים להוביל לדלקת פרקים בהמשך החיים ועלולים לדרוש ניתוח יקר לתיקון. כמו כן, מפרקי הברכיים של ההוואנז יכולות בקלות להחליק ממקומם.

ההוואנז יכולים לפתח את מחלת Legg-Calve-Perthes. מצב זה גורם להפחתת אספקת הדם לראש עצם הירך, מה שבתורו גורם להתכווצותו. הסימן הראשון למחלה זו הוא צליעה המופיעה לרוב כאשר הגור בן חמישה עד שמונה חודשים. ניתן לתקן את הבעיה באמצעות ניתוח ולאחר מכן הגור יחיה חיים נורמליים יחסית.

כמו כן, הוואנז עלולים לסבול מבעיות עיניים (כמו קטרקט) העשויים לגרום לעיוורון כבר בגיל שנתיים. כמו רוב הכלבים הקטנים גם ההוואנז עלולים לסבול מבעיות שיניים קשות מאוד, לכן התייעץ עם הווטרינר לגבי תוכנית טיפול מונע, ואל תזניח מחלות שיניים. אלרגיות הן גם בעיה משמעותית בגזע, ובמיוחד בעיות עור ואוזניים נלוות, כולל זיהומים משניים ואובדן שיער.

ישנם מספר מצבים בריאותיים אחרים שעשויים להיות גנטיים בחלקם, כולל אבנים בשלפוחית ​​השתן וכמה מחלות אוטואימוניות. אם ההוואנז שלך חווה נזלת, שיעול, דלקות נשימה מתמידות, או אפילו דלקת ריאות, שאל את הווטרינר שלך לגבי מחלה זו.

ואל לנו לשכוח את אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בעולם: ההשמנה. שמירה על ההוואנז במשקל המתאים היא אחת הדרכים הקלות ביותר להגן על הבריאות הכללית שלו, ובכך  להבטיח כלב בריא לכל החיים.

בישון הוואנז – טיפוח

להוואנז פרווה כפולה שיכולה להיות במרקם משי או פלאפית. אם לא תספרו את ההוואנז, הפרווה תגיע לאורך של כשישה עד שמונה סנטימטרים.

כמות הטיפוח לו זקוק ההוואנז תלויה בשאלה אם אתם מעדיפים פרווה ארוכה או קצרה, כמו גם אם הפרווה בעלת מרקם משי או שהיא פלאפית. הוואנאז עם פרווה ארוכה דורש טיפוח והברשה על בסיס יומיומי ואמבטיה שבועית, ואילו הוואנאז שמסופר מעת לעת זקוק לטיפוח מקצועי כל שישה עד שמונה שבועות, ואמבטיה עם שמפו המיועד לכלבים כל שבועיים. בכל אופן, בין מפגש למפגש עם מקצועי עדיין צריך להבריש את הפרווה מספר פעמים בשבוע בכדי להסיר סבכים ולהתיר ראסטות.

גורים רבים של הוואנז המתקרבים לגיל 7-8 חודשים מתחילים לגדל פרווה תחתונה; במהלך תקופה זו רבים חושבים כי יש לכלבם נשירה, אך חשוב להבהיר כי מדובר בשיער שלא טופח כהלכה ולא סורק, למעשה לא מדובר בנשירה, ולכן חשוב לסרק את הכלב כדי להסיר את הפרווה אך חשוב מאוד להמשיך ולסרק את הגורים מדי יום, אם לא לעתים קרובות יותר, גם במהלך תקופת “הנשירה”. למרבה המזל זוהי “נשירה” שנמשכת כשלושה שבועות בלבד.

הסברה הרווחת היא שהפרווה של ההוואנז הופכת אותו אותו לגזע “לא אלרגני”, אבל זה פשוט לא נכון. פתיתי העור המת שנושרים מהכלב (קשקשים) הם אלו שמעוררים תגובות אלרגיות, לא הפרווה. מה שכן נכון זו העובדה שפרווה שאיננה נשירה פירושה פחות קשקשים בסביבת המחייה, ולפיכך יש פחות סיכוי לתגובות אלרגיות. אבל יש לזכור כי ההוואנז עדיין מייצר קשקשים, ועדיין יכול לגרום לתגובות אלרגיות, ויש לקחת בחשבון שהפרווה הלא נשירה של ההוואנז זקוקה לטיפוח על בסיס סירוק יומיומי, פלוס סטיילינג מקצועי!

כמו כן, כדאי שתהיה מוכן להקדיש זמן רב לניקוי כתמי דמעה הגורמים לשינוי צבע הפרווה מתחת לעיניים לצבע חלודה,  כתמי צבע שרוב האנשים חושבים שהם די מכוערים….

כתמי הצבע יכולים להיות בשל מספר גורמים שונים, כולל דרכי דמעות חסומות, ייצור יתר של דמעות בשל גירויים כמו ריסים המתחככים בעין, עפעפיים הפונים פנימה (אנטרופיון) או סתם אלרגיות. אם אלרגיות הן הגורם לבעיה, הכתמים עשויים להיות עונתיים. כדאי לנקות את האזור שמתחת לעין ולדאוג שהגרומר יספר את השיער סביב עיניו של ההוואנז. ישנם בשוק מוצרים שבעזרתם ניתן להסיר כתמי דמעה, אך הימנעו מאלו המכילים אנטיביוטיקה.

כל השאר זה טיפול בסיסי. בקשו במספרה שיגזרו את ציפורני הרגליים כל כמה שבועות לפי הצורך, ציפורניים ארוכות יכולות להיתפס בדברים ולהיתלש, מה שיגרום לכאב רב ולדימום. צחצחו את השיניים לעיתים קרובות במשחת שיניים ייעודית לשם שמירה על בריאות השיניים. נקו את אוזני הכלב כדי למנוע דלקות ופטריות שמרים – או שפשוט קחו את כלבכם פעם בחודשיים לגרומר מקצועי או מספרת כלבים מומלצת כדי שידאגו לכל עניין הטיפוח!

החוג הישראלי לכלבים זעירים – ההתאחדות הישראלית לכלבנות

רכזת הגזע אינה דרעי

054-7321602

 deriinna33@gmail.com