תאי רידג'בק למכירה

תאי רידג’בק

שייך לקבוצה 5 קבוצת כלבי השפיץ

תוחלת חיים ממוצעת: 10-12 שנים

גובה ומשקל: גובה זכר בוגר 56-61 ס”מ, גובה נקבה 51-56 ס”מ. מותרת סטייה של פלוס/מינוס 2.5 ס”מ בגובה, אין תקן fci למשקל.

תוכן עניינים

מידע כללי

התאי רידג’בק מוגדר ככלב קשוח ופעיל, עם יכולת קפיצה מצוינת, והוא בהחלט כלב משפחה נאמן.

הרידג’בק התאילנדי הוא זן פרימיטיבי שמקורו בתאילנד, ושהובא לראשונה לארצות הברית בשנת 1994. הכלבים שימשו בתאילנד ככלבי שמירה, והם נועדו למשוך עגלות, לצוד מכרסמים כמו חולדות, ולצוד חיות טרף שונות כגון קוברות וחזירי בר.

לכלבים פרימיטיביים, המכונים לפעמים כלבי פארייה, יש תכונות גופניות מובהקות כגון גודל בינוני, אוזניים דוקרניות, ראשים בצורת טריז, מצח מקומט, גופים מרובעים עם רגליים ארוכות ופרווה חלקה. הרידג’בק התאילנדי הוא דוגמה קלאסית לאחד הכלבים הללו. הוא מגיע עם פרווה בארבעה צבעים – אדום, שחור, כחול (אפור) וצהוב (חום איזאבלה) – ויש לו פיגמנטציה או כתמים בלשונו, בדומה לצ’או-צ’או ולשר-פיי הסיני. אחד מסימני ההיכר של הגזע (כמו של הרודזיאן רידג’בק) הינו פס השיער הצומח על גבו במהופך, ה”רידג'” (שפירושו מאנגלית: “רכס”). לרוב (אך לא תמיד) יש לגזע זה את רכס השיער האופייני שעובר לאורך גבם, עם עד שמונה דפוסי רכס שונים.

הרידג’בק התאילנדי הינו כלב חכם ועצמאי, והוא ידחוף אותך עד הקצה כדי לראות איזה גבול הוא יכול לחצות, כך שאם אתה נותן לו לנצח אפילו פעם אחת, לעולם לא תוכל להחזיר את הגלגל לאחור ולהיות עם ידך על העליונה.

הרידג’בק התאילנדי הוא בהחלט איננו בחירה הולמת עבור בעלים שאין לו ניסיון קודם בגידול כלבים בכלל, ובגזע אסרטיבי בפרט. בעלי כלבים זהו להם הפעם הראשונה לגדל כלב, וכן אנשים שגידלו קודם לכן גזעים “רכים” בלבד כמו כלבי רטריברס, ספניאל או גזעי טוי למיניהם צריכים לחשוב שבעתיים טרם גידולו ש לגזע זה. בידיים הלא נכונות, הרידג’בק התאילנדי (למעשה כמו כל כלב אחר) יכול להפוך לכלב מסוכן, ובשל אופיו ועוצמתו הוא יכול להפוך לכלב קשה לשליטה. אם אינך מסוגל לשאת באחריות לגידול כלב מסוג כדאי מאוד שלא תגדל כלב מסוג זה!

תאי רידג'בק יפים למכירה

עם זאת, אם יש לך ניסיון קודם בגידול כלבים אסרטיביים, וכמובן עם ליווי של מאלף מומלץ, הרידג’בק התאילנדי עשוי להיות החבר הכי טוב שלך, שלא לדבר על כלב שמירה מוכשר שיש לו יתרון נוסף בכך שהוא לא נבחן, אלא אם כן הוא מקבל את הרושם שרכושו או בני משפחתו האנושית נמצאים בסכנה. הוא נוטה להיות כלב של אדם אחד, אך הוא בהחלט עשוי להגן על כל המשפחה עם חינוך וחשיפה נכונים מהיותו גור.

הרידג’בק התאילנדי זקוק למנהיג שיהיה בעל הידע והיכולת לפתח ולנהל את אותם מאפיינים על ידי אילוף הכלב באסרטיביות ובעקביות, אך מבלי להשתמש בכוח או באכזריות.

חשיפה מוקדמת ותכופה היא חיונית. חשוב לרכוש גור ממגדל המגדל את הגורים בבית ומבטיח שהם ייחשפו למראות ולצלילים ביתיים רבים ומגוונים, כמו גם לאנשים, לפני שהם יוצאים לבתיהם החדשים.

ברגע שהווטרינר שלך נותן לך את האישור לכך, המשך לחשוף את הרידג’בק התאילנדי שלך במשך חייו על ידי לקיחתו לשיעור אילוף עם גורים אחרים, ביקורים אצל חברים ושכנים וטיולים לחנויות ועסקים מקומיים. זו הדרך היחידה שהוא יכול ללמוד מה נחשב נורמלי ומה באמת מהווה איום. עם זאת, קחו בחשבון ששום מידה של סוציאליזציה לא תגרום לו להיות ידידותי כלפי כל אחד אחר, שכן הרידג’בק התאילנדי הוא בראש ובראשונה כלב שמירה, והוא לוקח את התפקיד שלו ברצינות.

לרידג’בק התאילנדי רמת פעילות גבוהה, הוא דורש ממך להפעיל אותו ברמה גבוהה, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בכל פעולה שהיא במשך היום: החל מלהיות בן זוגך להליכה ועד לפעילויות אימונים יומיומיות.

כמו כל כלב, גם גורי הרידג’בק התאילנדי הם לעסנים לא מבוטלים של חפצים בבית או בחצר, אך בשל גודלם והלסתות החזקות שלהם הם בהחלט יכולים לגרום נזק רב, ולכן חשוב לנתב את יצר הלעסנות לטובת עצם לעיסה ייעודית לגורים, וכמובן לחנך את הגור באמצעות מאלף ולדאוג שהגור יהיה עסוק בפעילות רבה ומתאימה לגילו כדי לפרוק לו אנרגיה כדי למנוע תופעה של לעסנות, חפרנות, הרס והתנהגות לא רצויה אחרת.

הרידג’בק התאילנדי צריך לבלות זמן רב בבית ובחוץ עם משפחתו האנושית כדי לפתח עמם קשר טוב ובריא, וכמובן שמקום המחייה העיקרי של הרידג’בק התאילנדי הוא בתוך הבית עם בני המשפחה ולא בחצר. אם בכל זאת הרידג’בק התאילנדי מבלה שעות רבות בחצר, חשוב לתת לו תשומת לב רבה במשך היום, ובשום פנים ואופן, כמו לגבי כל כלב אחר, אין לקשור אותו בשרשרת כשהוא בחצר, שכן זה לא רק אכזרי, אלא זה יכול גם להביא לתוקפנות ולהתנהגות הרסנית.

הרידג’בק התאילנדי הבוגר מתאים כחבר למשחק לילדים גדולים יותר, בעוד גור של רידג’בק התאילנדי יכול לתאים פחות למשחק עם פעוטות. חתולים עלולים להיתפס בעיניו כטרף, וכנראה שהוא יהיה תוקפני כלפי כלבים שהוא לא מכיר, אם כי סוציאליזציה וחשיפה נכונים יכולים לעזור ולמתן את הדחף הטבעי הזה.

מה שנכון לגבי כל כלב, נכון שבעתיים לגבי הרידג’בק התאילנדי – מחוץ לבית לכו עימו תמיד כשהוא קשור ברצועה כדי להבטיח שהוא תוקף ולא רודף אחרי חיות אחרות. זהו כלב נבון שיכול לברוח בקלות מהחצר, ולכן הוא זקוק לחצר מגודרת בגדר גבוהה מספיק בכדי לשמור עליו מפני בריחה מהבית.

יתירה מכך, חשוב שכאשר מזג האוויר גשום או קר הרידג’בק התאילנדי יוחזק בתוך הבית, מכיוון שמדובר בכלב שמוצאו מדרום מזרח אסיה, וכאחד כזה הוא לא רגיל למזג אוויר קר וגשום.

יש לשים לב לכך שחלק מכלבי הרידג’בק התאילנדי נולדים עם פרווה קטיפתית במקום פרווה קצרה וחלקה, וזה נחשב לפגם פוסל מבחינת התקן של הגזע, כך שכלבים אלו מעוקרים או מסורסים ונמכרים כחיות מחמד בלבד.

פרוותו של הרידג’בק התאילנדי צריכה להיות קצרה וחלקה. הרכס באזור העליון נוצר על ידי שיער שצומח בכיוון ההפוך לשאר הפרווה, והוא צריך להיות מוגדר בבירור מחלקים אחרים בגב. יש צורות ואורכים שונים של הרכס, אך אלו חייבים להיות סימטריים משני צידי עמוד השדרה וברוחב הגב.

תאי רידג'בק שחור חום

ההיסטוריה של הרידג’בק התאילנדי

הרידג’בק התאילנדי תואר לראשונה לפני יותר מ -350 שנה בתאילנד, אך הוא נחשב להרבה יותר מבוגר. תיאוריה אחת מציעה שהוא צאצא של כלב הוטנטוט אשר נכחד ואשר כנראה לקח חלק בהתפתחות של הרודז’יאן רידג’בק.

הרידג’בק התאילנדי היה כלב לכל מטרה, הוא שמר על הרכוש, שימש ככלב שמירה, ליווה וסייע במשיכת עגלות, וכמובן לקח חלק בציד של מכרסמים וקוברות. הוא התגורר בעיקר במזרח תאילנד, כמו גם באי דאו פו קוווק השוכן סמוך לגבול קמבודיה ווייטנאם. הבידוד היחסי שלו הבטיח שהוא שומר על המראה הייחודי שלו.

את הגזע ניתן למצוא בארצות הברית מאז 1994, ובשנת 1996 הוכר על ידי ה-AKC כאשר תקן ה-fci לגזע זה נכתב בשנת 2003.

הרידג’בק התאילנדי – אופי והתנהגות

לרידג’בק התאילנדי יש מוח עצמאי משלו. זה כנראה הדבר הראשון שאתה צריך לדעת על החיים עם הגזע המעניין הזה. הוא אוהב לעשות את הדברים בדרך שלו, הוא לא מוותר עד שהוא יקבל את מה שהוא רוצה, ואם תיתן לו אפילו רק חצי צ’אנס, אתה תגלה במהירות שהוא בעצם מנהל את חייך.

זה כלב שיבדוק את הגבולות שלך כדי לראות מאיזו מטלה או חובה הוא יכול להתחמק, וסביר להניח שהוא ברוב המקרים יסרב לעשות כל דבר שהוא לא רוצה באמת לעשות. הוא צייד נהדר, ובעלי חיים פרוותיים וקטנים הם טרף אידיאלי בשבילו. מומלץ לשמור עליו פעיל, ולתעל את האנרגיה והאינטליגנציה שלו לכיוונים חיוביים ולא הרסניים; ככל שבריאותו הכללית מאפשרת, ספורט כלבים או פעילות גופנית מאומצת כלשהי, כגון ריצה, עשויים להתאים למטרה זו. זהו כלב אינטליגנטי ביותר ואמן בריחה, כך שייתכן וזהו לא הגזע המתאים לך אם אתה רוצה כלב שמוכן לרצות את בעליו, שיציית תניד בפקודה הראשונה, ושלא יהרוג את החתול שלך (או את החתול של השכן).

בצד החיובי, הרידג’בק התאילנדי יכיר בסמכות בעליו אם זה יידע איך להנהיג אותו בתקיפות אך לא בתוקפנות, והוא בהחלט יהיה בן לוויה נפלא. הוא יכול להיות טוב עם ילדים אם הוא גדל איתם ומפוקח כראוי. אופיו הערני אך השקט הופך אותו לכלב שמירה מצוין, ללא נטייה לנבחנות, שכן הוא נובח רק אם הוא חש איום מוחשי. הוא נוטה לבחור באדם אחד שיהיה המועדף עליו, אך בשעת הצורך הוא יגן על המשפחה כולה. ברגע שהם עוברים את שלב ההרס כשהם גורים, תוכלו לשקול להשאיר אותם ללא השגחה בבית.

עם תשומת לב וחיבה מהגיל הרך המוקדם (החל מגיל חודשיים), הרידג’בק התאילנדי יפתח קשר חזק עם בני משפחתו ויגן עליהם מפני כל איום. הוא פעיל ואתלטי (ככל שבריאותו הכללית הספציפית מתירה) והוא מתאים כפרטנר לג’וגינג או להתעמלות אחרת. בסיום היום, הרידג’בק התאילנדי ישמח להירגע איתך ולראות קצת איתך טלוויזיה בנחת.

חשוב לדעת: לא משנה כמה נחמד וחביב נראה גור הרידג’בק התאילנדי שרכשתם מהמגדל, הוא בהחלט יכול לפתח רמות שונות תוקפנות כלפי אנשים ובעלי חיים אחרים, נביחות, חפירות באדמה בחצר והתנהגויות לא רצויות אחרות אם הוא משועמם, לא מאולף או לא מפוקח.

תאי רידג'בק גורים למכירה

התחל לאלף את הגור שלך כמה ימים לאחר הגעתו הביתה. זה אומר כבר בגיל שמונה שבועות. המתנה באילוף תגדיל את הסיכויים לקבל כלב עקשן וקשה לאילוף. התחילו את החשיפה לכלבים, חתולים, ילדים, רעשים, סביבה חדשה ואנשים זרים לאחר מספר ימים בודדים בו הגור הגיע אליכם. עשו זאת תחילה בביתכם או החצר ביתכם עד שהגור ישלים את כל חיסוני החובה שלו, ורק אח”כ צאו והפגישו את הגור עם סביבה וכלבים חדשים.

ואולי הכי חשוב: שאל את עצמך מדוע אתה מעוניין דווקא בגזע הזה, שוחח עם מגדל מנוסה מבית גידול מוכר של גזע הרידג’בק התאילנדי המפוקח על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות, תאר בפניו בדיוק מה אתה מחפש בכלב, ובקש סיוע בבחירת גור. מגדלים רואים את הגורים מדי יום ויכולים לתת המלצות מדויקות להפליא ברגע שהם מודעים לאורח החיים שלך ולאישיות שלך.

רידג’בק התאילנדי – בריאות

מגדלים אחראיים של ההתאחדות הישראלית לכלבנות בודקים את כלבי הרבייה שלהם בבדיקת מחלות גנטיות, ומרביעים רק את הכלבים הבריאים והמבטיחים ביותר. אבל, לאימא טבע יש לפעמים תכנון אחר, וגור יכול לפתח אחת מהמחלות האופייניות לגזע למרות ההקפדה על הרבעה מבוקרת גנטית. ההתקדמות ברפואה הווטרינרית משפרת את הסיכויים שגם כלבים החולים במחלה שברוב המקרים הכלבים יכולים עדיין לחיות חיים טובים. לכן, הקפד לקנות גור ממגדל שמוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות וכך תוכל לשפר את סיכוייך לקבל כלב בריא.

באופן כללי זהו גזע בריא, ובעיות בריאות שעלולות להופיע ברידג’בק התאילנדי כוללות מחלת עור, ודיספלסיה של הירך.

מחלת העור השכיחה בגזע זה הינה מחלה הנקראת סינוס דרמואידי. זוהי בעיית עור גנטית שיכולה להופיע כבליטות בודדות או מרובות במרכז הגב. זו תוצאה של התפתחות לא נכונה של הצינור העצבי. זיהום של סינוס דרמואיד עלול לגרום למצבים חמורים ועלול לסכן חיים, כמו דלקת קרום המוח ודלקת המעי הגס.

דיספלסיה של הירך הינה כאשר ישנה תופעה בה הראש של עצם הירך לא מתאים כראוי לשקע הירך, כך שעם הזמן העצם מתחילה לזוז משם עד שבסופו של דבר וכתוצאה מכך מתפתחת דלקת מפרקים כואבת. בהתאם לחומרת המצב, דיספלסיה של הירך יכולה להיות מטופלת תרופתית, או שיש לבצע ניתוח אורתופדי לתיקון התופעה. כך או כך, אי אפשר לדעת אם לכלב יש דיספלסיה של הירך פשוט מבדיקתו או מתבוננות בו, וזאת ניתן לגלות רק באמצעות צילום אגן.

בשלבי הגדילה יש להקפיד על פעילות מותאמת, כדי לא להעמיס אל המפרקים. כמו כן, יש להקפיד שלא לחשוף את הכלב לתנאים האקלימיים הקשים של החורף.

ואל לנו לשכוח את אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בעולם: ההשמנה. שמירה על הרידג’בק התאילנדי במשקל המתאים היא אחת הדרכים הקלות ביותר להגן על הבריאות הכללית שלו, ובכך להבטיח כלב בריא לכל החיים.

הרידג’בק התאילנדי – טיפוח

לרידג’בק התאילנדי פרווה קצר וקלה לטיפוח הדורשת סירוק על בסיס שבועי בלבד. השתמש במברשת קארי מגומי כדי לשמור על הפרווה מבריקה, ולהסיר שיער מת. הרידג’בק התאילנדי משיר שיער כל השנה, אבל לא בכבדות. יש לרחוץ את הכלב כשהוא מלוכלך, ובאופן כללי פעם או פעמיים בשנה.

השאר זה טיפול בסיסי. בדקו את האוזניים מדי שבוע ונקו אותן במידת הצורך, צחצחו את השיניים בתדירות גבוהה ככל האפשר, וקצצו את הציפורניים באופן קבוע, לרוב כל כמה שבועות.