ספינקס קנדי.

ספינקס קנדי  Canadian Sphynx

תוחלת חיים 8-14 שנים בממוצע.

משקל: 2.5-5.5 ק”ג

מידע כללי

ראשית, יש לומר שקיימים שני גזעי ספינקס: הספינקס הקנדי, והדון (דונסקוי) ספינקס. מאמר זה ידון בספינקס הקנדי.

הספינקס הקנדי הוא חתול בינוני בגודלו, בעל מראה ייחודי המתאפיין בעור מקומט וקירח ו”אוזני עטלף” גדולות. גופו שרירי ודחוס, ולכן הוא נוטה להיות כבד באופן מפתיע ביחס למראהו. הראש משולש ובעל עצמות לחיים מודגשות שמזכירות את פסלי החתולים ממצרים העתיקה- ומשם מגיע שמם.
למרות שעורו המקומט יכול לשוות לו מראה זעוף, אל תטעו! זהו גזע אנרגטי וחובב משחקים, שידוע במזגו הנעים והידידותי והחיבה הרבה שהוא מפגין.

למרות שבמבט ראשון הספינקס עשוי להיראות קירח לגמרי, לעיתים קרובות גופו מכוסה בפרווה קצרצרה ועדינה ביותר שניתן לראות רק במבט מקרוב. מגעה של פרווה זו מזכיר זמש או אפרסק. היות ומקור הקירחות של הספינקס הקנדי הוא בגן רצסיבי, כמות השיער על גופו של החתול תושפע מחוזקו של הגן בפרט הספציפי.
צבעיו של הספינקס יושפעו מהפיגמנטציה של עורו. הספינקסים מגיעים כמעט בכל צבע ודוגמא אפשריים- כולל צבע אחיד, טאבי (מפוספס או מנומר) וטריקולור.

יש המאמינים שהיעדר השיער של הספינקס הופך אותו לגזע היפואלרגני.
למרות שנכון שייתכן שהם יעוררו תגובה אלרגית פחות חריפה מחתולים בעלי פרווה שופעת, אנשים רבים אלרגיים לאנזים המצוי ברוק של החתול או לתאי העור שלו, ולא לפרווה שלו. עבור אנשים כאלה, כל חתול עשוי לעורר תגובה אלרגית, ללא קשר לאורך הפרווה שלו.

גזע זה רגיש במיוחד לקור ולשמש. לכן, מומלץ לגדל אותו בתוך הבית בלבד. ייתכן אפילו שתצטרכו לדאוג לו לסוודר בחורף!

תמונה זו באדיבות בית הגידול של הספינקס הקנדי  Libertas

ההיסטוריה של הספינקס הקנדי

הספינקס הקנדי נקרא במקור “קנדי קירח” (Canadian hairless). הגזע התחיל בשנת 1966 בטורונטו, קנדה, מגור של חתול בית קצר שיער שנולד קירח עקב מוטציה גנטית ספונטנית. בעוד שהגזע התחיל ממוטציה ספונטנית, הספינקס שאנו מכירים היום הוא תוצאה של רבייה סלקטיבית מכוונת: ריבוי של חתולים קירחים עם חתולים קצרי-שיער רגילים, ואת הצאצאים שנולדו הרבו שוב עם חתולים קירחים.
תהליך זה לא רק שימש להשגת התוצאה של חתולים בעלי מראה מסויים – הוא גם סייע בהעשרת בריכת הגנים של הגזע, מה ששיפר את בריאותו וחוסנו.

חתול ספינקס קנדי – אופי והתנהגות

הספינקסים הם חתולים פעילים ומלאי שמחת חיים, שנהנים לשחק ולטפס. הם אוהבים להתכרבל ולהיות קרובים לבעליהם ולחיות אחרות; גם כדי ליהנות מחום גופם, אבל גם בגלל שמדובר בחתולים חברותיים ושופעי חיבה. הם נוטים להסתדר מצויין עם ילדים וחיות אחרות (כולל כלבים), והם יכולים לשמש כחתולים טיפוליים מצויינים בגלל צורת ומידות גופם שמזכירים תינוק אנושי, ובגלל מזגם הרגוע.
לעיתים קרובות ניתן לראות אותם מברכים את בעליהם בהתרגשות בשובם הביתה, או מקבלים בחביבות את פניהם של אורחים.
הספינקסים נהנים מתשומת לב, והם יעשו הרבה בשביל להשיג אותה. כדאי לספק להם משחקים וגירויים בכדי שלא ישתעממו, ולוודא שלא יישארו בבית זמן רב ללא חברה כלשהי (בין אם חברתם של בני אדם, או חברתם של חיות אחרות).

חתול ספינקס קנדי – בריאות

מגדלים אחראיים של ההתאחדות הישראלית לחתולים בודקים את חתולי הרבייה שלהם בבדיקת מחלות גנטיות, ומרביעים רק את החתולים הבריאים והמבטיחים ביותר. אבל, לאימא טבע יש לפעמים תכנון אחר, וגור יכול לפתח אחת מהמחלות האופייניות לגזע למרות ההקפדה על הרבעה מבוקרת גנטית. ההתקדמות ברפואה הווטרינרית משפרת את הסיכויים כך שגם חתולים החולים במחלה ברוב המקרים יכולים עדיין לחיות חיים טובים. לכן, הקפד לקנות גור ממגדל שמוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לחתולים וכך תוכל לשפר את סיכוייך לקבל חתול בריא.

בעוד שהספינקס הוא גזע בריא באופן כללי, קיימת אצלו נטייה מעט רבה יותר לבעיות בריאותיות מסויימות:
Hypertrophic cardiomyopathy (HCM) (קרדיומיופתיה היפרטרופית)- מחלה שגורמת להתעבות שריר הלב וניתן לאבחן אותה בעזרת בדיקת דימות של הלב החל מגיל שנה וחצי. מחלה זו עלולה לגרום לאי-ספיקת לב.
מחלות עור כגון Urticaria pigmentosa- מחלה שגורמת להופעת פצעים בעור.
קיימת גם נטייה לבעיות שיניים וחניכיים, ולכן יש לבצע מעקב ולשים לב למצב הפה.

הטילו ספק במגדלים שמבטיחים לכם שקווי הדם שלהם “נקיים מ-HCM”. זוהי טענת שווא, היות וגם אם המחלה אינה מועברת בתורשה, היא עדיין נפוצה יחסית בקרב חתולים מכל הגזעים. לכן אף מגדל לא יכול להבטיח שהחתולים שיוצאים מבית הגידול שלו לא יסבלו לעולם ממחלה זו.

בעוד שהיעדר הפרווה של הספינקס חוסך את הצורך בסירוק, הוא יוצר צרכי טיפוח אחרים הייחודיים לחתולים בעלי פרווה קצרה מאוד (או ללא פרווה כלל).
עורם החשוף הופך אותם לרגישים לקור, ועורם רגיש יותר בפני כוויות חום או קור. הם גם עלולים להיפצע יותר (לדוגמא, בעת משחק עם חתולים אחרים).
לכן, מומלץ שחתול מגזע זה יגדל בתוך הבית בלבד, מבלי לצאת החוצה. דבר זה גם יגן עליו מתאונות פוטנציאליות, הרעלות, פציעות, מחלות וטפילים שהוא יכול להדבק בהם מחיות אחרות המסתובבות בחוץ.
עורם החשוף ומלא הקפלים של חתולי הספינקס הופך אותם גם לחשופים יותר בפני זיהומי עור. זאת עקב נטייתו של עורם לשמנוניות יתר, וריבוי קפלים בעור שבהם יכולים להצטבר זיהומים ופטריות.

תמונה זו באדיבות בית הגידול של הספינקס הקנדי  Javita

חתול ספינקס קנדי – טיפוח

היעדר הפרווה גורם בדרך כלל לעורו של הספינקס להיות הרבה יותר שמנוני מעורם של חתולים בעלי פרווה. זאת היות ואצל חתולים אחרים, הפרווה סופגת חלק גדול מהשמן המופרש מהעור. שמנוניות היתר של העור הופכת את הספינקסים לחשופים יותר לזיהומים בקטריאליים. לכן, הם זקוקים לרחצה קבועה על מנת להסיר עודפי שומן מעורם. עודפים אלה נוטים להיראות כמו לכלוך כהה על גוף החתול.
בעת הרחצה, יש לשים לב במיוחד לאיזורים שנוטים לאגור הפרשות כגון האוזניים, העיניים והציפורניים.

תוכן זה נכתב באדיבות מור שלזינגר

בתי גידול מתועדים

Elf Cat Sharm

Fantastic Paradise

Libertas

SenLano